"ה בְּגִבְעוֹן, נִרְאָה יְהוָה אֶל-שְׁלֹמֹה–בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, שְׁאַל מָה אֶתֶּן-לָךְ. ו וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה, אַתָּה עָשִׂיתָ עִם-עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב, עִמָּךְ; וַתִּשְׁמָר-לוֹ, אֶת-הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה, וַתִּתֶּן-לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, כַּיּוֹם הַזֶּה. ז וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת-עַבְדְּךָ, תַּחַת דָּוִד אָבִי; וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא. ח וְעַבְדְּךָ–בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ: עַם-רָב, אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. ט וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע: כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה. י וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי: כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו, יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ; וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט. יב הִנֵּה עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ. יג וְגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד: אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל-יָמֶיךָ".
בספר מלכים א' פרק ג' מסופר על חלום שחולם שלמה המלך ובו שואל אותו בורא עולם מה בקשתו. תשובתו של שלמה פשוטה וצנועה: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע: כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה". מעבר לצניעות והקטנות שמביא שלמה כשהוא מציג את עצמו כנער קטון שלא יודע צאת ובוא, יש את בקשתו עצמה שעיקרה הוא למשהו פנימי עמוק וקבוע בניגוד לדבר חיצוני, זמני שיתפוגג עם הזמן. שלמה מוותר על עושר וממון, אריכות ימים ושליטה באויביו. במקום זה, הוא מבקש לב שומע – כזה שיעזור לו לפגוש, לראות ולשמוע באמת את עמו – את האחר.
הבקשה הזאת של שלמה ריגשה אותי למן הפעם הראשונה שנחשפתי אליה לפני שנים לא מעטות (דרך מאמר אנושי ומרגש של עפרה אשל: "Let it be and become me, מחשבות על הכלה, הזדהות ואפשרות להיות"). לא בכדי שהיא ממשיכה ומרגשת אותי כל הזמן.
מי שמכיר אותי ואת עבודתי הטיפולית יודע שהלב השומע הזה מהווה חלק מרכזי בי ובתפיסת עולמי החינוכית והטיפולית. קשה לנתק אותו ממני – ממי שאני. כשאני חושבת על המתנה והזכות שניתנו לי לעסוק במקצוע טיפולי עדין ורגיש כל-כך, ועל האופן בו אני בוחרת לפגוש ילדים, הורים ואנשים בכלל, נדמה לי כי בתמצית של כל מפגש ומפגש נוכח לו שם קודם כל הלב השומע הזה. אותו לב שאת נוכחותו העדינה, קשה יהיה לי לתאר במילים, אך אני יודעת כי הוא זה שיעזור לי לשמוע, להקשיב ולהבין את הלב והנפש של האחר. להרגיש אותו באמת על כל מה שהוא יביא. לחוות את עולמו מבפנים. לעמוד על יכולותיו, עוצמותיו וכוחותיו כך שאלה יהיו נטועים בו עמוק פנימה וכמו אותו לב שומע יציב וקבוע, יינסכו בו חוסן פנימי, ילוו אותו ויהיו לו לעזר גם כשיצא מהמפגש עימי.
השאיפה הזאת שלי להתכוונן כל הזמן אל האמת הרגשית-נפשית של זה שיושב לצידי מתוך מיקוד, מקצועיות, דיוק, יסודיות, רגישות, פשטות, צניעות, חמלה, אמפתיה, כבוד ואנושיות ותוך שימת לב לתהליכים הטיפוליים השונים ובדיקתם, הם הלב השומע שלי.
נעים מאוד, צהלה – סטודיו לב שומע.